ריבית נושכת וריבית נושקת (כי תצא)

לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ

בפרשתנו אנו קוראים על איסור הריבית. ללאו חמור זה השלכות קשות על אופי היישוב היהודי בארץ ישראל. כעדות הכתוב בפסוק העוקב את זה שהבאנו בכותרת (דברים כג, כא): "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". הברכה בארץ תלויה בשמירה על ההימנעות מהרבית מאחינו.

מתוך אתר משרד הכלכלה של טנסי

כמה וכמה הסברים ניתנו על ידי הפרשנים להבהרת הקשר שבין הימנעות מרבית לברכת ה' בארץ. ר' מרדכי הכהן, מחבר ביאור "שפתי כהן" על התורה, תלמידו של גור האר"י ר' ישראל די-קוריאל, מבאר בבפירושו לתורה את הקשר, לאורו של דיוק נאה. מה פשר המלים "בכל משלח ידך" בהם מבטיח הקב"ה סיוע לצדיקים? היתה התורה צריכה להשתמש בביטוי שגור יותר: בכל מעשי ידיך. מה ההבדל בין משלח יד למעשה יד? לפי הרב הכהן ההבדל נעוץ במאמץ. מלווי ברבית אינם מתאמצים כלל בשביל לרכוש הון גדול. משהשיגו סכום נאה אותו הם מלוים, פרנסתם מצויה להם בשפע, כעלוקות הניזונות מהחיה. זהו משלח יד. הלוואה בריבית אינה מעשה ידים, כי אין בה שום טורח. וכאן הוא מסביר בצורה מעמיקה ביותר את הדברים. תנאי העבודה של המלווה ברבית נוחים מאוד, והוא היה משוכנע שעד סוף ימיו פרנסתו תהיה מצויה לו בריוח, כי הוא שלח את כספו לעבוד עבורו. מנגד, אדם עתיר ממון שנמנע מללגלג על הנזקקים, ונמנע מלהלוות ברבית, ודאי עלול להתחרט על כך שבחר במעשה ידיים, בהם הוא נדרש לעבוד, ולא בחר במשלח יד, שהוא מקצוע פרזיטי ונטול מאמץ. אולם, האדם נתבע לפיקחות ולהגינות פנימיים.

שפתי כהן לר' מרדכי הכהן

הקב"ה מבטיח בפסוקנו שאדם שיבחר בדרך חיים בריאה, שמתאימה לאמות המידה ההלכתיות, ועל ידי כך יימנע מאיסורי הרבית החמורים, פרנסתו תימצא לו בריווח, ממש כשם שהיה מלוה ברבית. זהו השכר שהקב"ה מעניק לנמנע מהלוואה ברבית.

הנצי"ב מוולוז'ין בהעמק דבר שלו מביא גישה שונה במקצת. לדידו, על אף שאין הבדל הלכתי לענין איסור רבית בין ארץ ישראל לחוצה לה, מכל מקום יש הבדל מצד היחס הא-להי. בחוץ לארץ זוכים לפי רמות של שכר ועונש מדודים. אולם, מי שנמנע מלהלוות ברבית בארצנו הקדושה, יזכה ליהנות משפע בלתי מוגבל – השפע של ארץ ישראל. לכן הפסוק מקשר בין ההימנעות מהרבית למגורים בארץ הקודש.

היתר עסקה

איסור הרבית העלה כמה וכמה שאלות הלכתיות קשות ומסובכות בעת המודרנית, עם התקדמות ופריחת המשקים העולמיים. נביא על קצה המזלג כמה השלכות אקטואליות חמורות של איסור הרבית, שדרשו ודורשות מענה מצד גדולי הדורות.

ראשית, משכנתא בנקאית, שנועדה לסייע ללקוח לרכוש דירה שהיא מעבר להישג ידו. כולנו מכירים את נהלי קבלת ההלוואה, ואנו גם מכירים את הזמן הארוך שנדרש רק בכדי להשיב את הרבית על הקרן. האם ריבית כזו מותרת מדין תורה?

שאלה חמורה נוספת היא קנייה בתשלומים במסגרת אשראי (קרדיט). במצב כזה מקובל שישנה 'עמלה' מסויימת (ריבית בלשון התורה) על התשלום הדחוי.

שאלות קשות נוספות הן המציאות בה אדם נמצא במשיכת יתר (אוברדראפט), ולכן הוא משלם לבנק ריבית גבוהה על ההלוואה הזו. האם כל אלה מותרים מדין תורה?

התשובה לכך פשוטה – ברור שבמציאות רגילה אין שום היתר לחיות באופן כזה, בו הריבית היא אחד המרכיבים המשמעותיים של העולם הכלכלי. אולם, גדולי ישראל, מתוך רצונם לחבר בין עולם התורה לעולם המציאות, גישרו על הפערים החריפים, ומצאו פתרונות מעניינים בסוגיה. ראיה לכך היא ההתעסקות האדירה של גדולי ישראל בשאלת הריבית במשק המודרני, המחזיקה כרכים רבים וסבוכים.

הפתרון המפורסם ביותר לריבית בעת הזאת הוא הקרוי 'היתר עיסקה'. היתר העיסקה צריך להיות חוזה חתום ומוסכם על שני הצדדים, ותועלתו רק אם תוכנו נשמר, ולא בתורת לחש או סגולה (ראה על כך ר' משה פיינשטיין שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן סב). נבאר את פשר ההיתר:

אדם נוטל מהבנק, או מחברו, סך של עשרת אלפים שקלים. היתר העיסקה קובע שרק מחצית מהסך ניתנת בתורת הלוואה, ואילו המחצית השניה ניתנת ללווה בתורת פקדון מאת המלוה, כלומר השקעה, כסף ששייך למשקיע, והוא מוסר אותו ביד הלווה מתוך הנחה שהשקעה זו תניב עבורו רווחים כלכליים. ההסכם קובע שכל רווח או הפסד מתחלקים בצורה שווה בין הלווה למלוה, שהרי מחצית מכסף ההלווה שייכת למלוה. אם כן, ישאל השואל מדוע איננו תובעים מהבנק לספוג את ההפסדים כאשר עיסקה שעשינו ולקחנו עליה משכנתא לא הניבה תשואה מתאימה? התשובה לכך פשוטה. בהיתר העיסקה יש יד חופשית למלוה לתבוע דרכי בירור משלו לאופי ההפסד ולסך שלו. לדוגמה, יכול המלוה לתבוע שהלווה, לכשיבקש את השתתפות המלוה בהפסדיו, יישבע בנקיטת חפץ. שבועה זו קרויה שבועה חמורה, שכן משמעה אחיזת ספר תורה מול ההיכל הפתוח, ושבועה בלשון חמורה ביותר. ברור שאנשים מוכנים יהיו להפסיד סכום נכבד בשביל להמנע ממעמד משפיל ומטיל אימה כזה.

(ראו כתבה על תביעה נגד חברת ההשקעות Forex Place בדרישה להשתתפות בהפסדי המשקיעים, באדיבות TheMarker)

למלוה רשות לתבוע אמצעי הוכחה נוספים, ולא כאן המקום להאריך. הרי שבאמת לפי שורת הדין ההפסדים והרווחים צריכים להתחלק בין המלווה ללווה שווה בשווה, אך אמצעי הגבייה של הלווה מוחלשים מאוד (ראו כאן התר עסקה של חברת פסגות השקעות). בהקשר זה ראו את מאמרו של הרב שלמה אישון, "אפיקי השקעה בלא פיקוח הלכתי", צהר כד (תשס"ו), עמ' 17-9.

אולם, ברבות השנים נשחק מעמדו של היתר העיסקה, ורבים ביקרו אותו, ופקפקו ביכולתו לסלק את איסורי התורה החמורים הכרוכים ברבית. ראה לדוגמה דבריו של ר' שלמה זלמן אויערבך, (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כט), המערער על תקפות ההסכם על אף שתוכנו ברור ומוצק. אמנם הוא אינו מסיק למסקנה שאסור ללוות, אך נשאר בקושיה מסויימת.

אולם, נראה שככלות הכל, בהתחשב באלטרנטיבות האחרות, שמשמעותן קיום יחסי מסחר ללא היתר עיסקה, אין ברירה אלא לסמוך על היתר זה.

למעיינים נפנה לסדרת מאמרים חשובה שהתפרסמה בתחומין ח, בנושא היתרי עסקה בבנקים. עוד ראוי להצביע על מאמרו התמציתי של הרב שריאל רוזנברג, חתנו של הגאון הרב נסים קרליץ, ודיין בבית דינו, "יסודות ההיתר עיסקא", שהתפרסם בקובץ הליכות שדה 101 (תשנ"ו), עמ' 82-70.

נסכם בדבריו של ר' יעקב ברייש, מי ששימש עד לפני כמה עשורים כרבה הראשי של שוייץ, בשו"ת חלקת יעקב (יורה דעה סימן סג), בקונטרס על הריבית והיתר העיסקה בימינו:

"הראתיך לדעת שמצוה גדולה לחפש עצות להקל על פי דעת השלחן ערוך והפוסקים, על המסחר הנהוג שלא יהיה מסובך באיסור רבית ואבק ריבית. ואף גם לפעמים כשנאלצים להיכנס בפירצה דחוקה ולסמוך על הפוסקים המקילים, וכמובן לפי כללי ההוראה - וזה התנצלותי כלפי המבקרים, שכמה פעמים בקונטרס הלזה חפשתי וסמכתי על דעת מקילין. כמה חרדו ורעשו הרבנים הגאונים שבכל דור להקל בתקנות עגונות להתיר אשה מכבלי העיגון, דבר הנוגע רק ליחידה... רק משום דטב למיתב טן דו וכו', על אחת כמה וכמה בדבר הנוגע להכלל וחיי בני אדם תלויים בזה... מצוה על כל רב ומורה, תלמיד חכם וצורב, לחתור חתירות ולמצא עצות על פי דרכי התורה וכללי ההוראה, להקל על המסחר שלא יהיה יושבת ומסובך באיסור רבית החמור - והשי"ת יצילנו משגיאות ויאר עינינו בתורתינו הקדושה".

(תשס"ו)