כאשר יעקב אבינו מקיץ משנתו בתום חלומו המסעיר, בו הוא חוזה בסולם אלהים מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הוא מתאר את התרשמותו במלים מופלאות: "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". פרשני המקרא ניסו להבין מה כוונת אבינו הגדול, בכנותו את המקום בית אלהים ושער השמים. האם יש לאל בית? היש שער לשמים? ודאי שמדובר במטאפורה, שנועדה לתאר את הקשר בין התחתונים, בני התמותה, לעליונים, להארה רוחנית הנובעת מאת ה' יתברך. ולכן, כבר המדרש קובע שיעקב חזה במקום את דמות המקדש, או לחילופין שהמקדש נעקר ממקומו לבית אל, מקום החלום (ראה ספרי דברים פיסקא שנד ובראשית רבה סט, ז; ראה גם כל פרשני התורה הקלאסיים, ועוד מקורות רבים).
הרי לנו דבריו של גאון קדמון זה, שמתאר את צרכי נפשו בעבודת ה'. הוא חושף לפנינו שלא די לו בעבודת ה' בתורה, עם כל חשיבותה ובסיסיותה, והוא מרגיש צורך לקבוע בליבו את יסודות עבודת ה' הנפשיים, בדמות תובנות שכליות בסיסיות, עיקרי האמונה, תיקון מפני נפילות ומשברים, בדמות התשובה, והפנייה הראויה אל ה', התפילה, שמובילה לבית א-להים.
נעיר כאן כי מחבר נוסף, ר' אברהם הכהן אירירא, מתלמידי ר' ישראל סרוג, תלמיד האר"י הקדוש, חיבר גם הוא ספר בשם "בית א-להים", העוסק במעשה בראשית, והוסיף לו גם ספר "שער השמים", לבאר את ענייני מעשה המרכבה. בספרים אלה ביקש לאחות בין תורת הסוד, שעל אדניה גדל, לבין הפילוסופיה הניאו-פלטונית, אחת מהשיטות הפילוסופיות שהשפיעו השפעה רבה על תורת הסוד ועל הוגי ימי-הביניים בכלל. אף הוא ראה בשלמות זו את השער שיעלה את האדם במסילות העולות בית א-ל.
תואר מופלא זה, בית אלהים, אף הצית את דמיונם של מחברים שונים, שביקשו לתאר את הדרך העולה אל ה', הדרך הרוחנית שכל אדם צריך וראוי לו לעבור בה. ראש וראשון להם הוא הרב המבי"ט, ר' משה בן יוסף טראני. חכם גדול זה נולד ביוון בראשית המאה ה-16 למניינם, ולמד את רובי תורתו בתורכיה. לאחר מכן, עם עלייתו לגדולה תורנית מרשימה, עלה לארץ הקודש, והתיישב בצפת. בתקופה זו חי בצפת דור דעה של גאונים מופלגים בחכמה וביראת שמים.
מן השמות המפורסמים ביותר ניתן למנות את ר' יוסף קארו, מחבר השלחן ערוך, בית יוסף, כסף משנה ועוד; רבו – מהר"י בי רב, מחדש הסמיכה; האר"י הקדוש ור' משה קורדובירו – ענקי תורת הסוד; ר' משה אלשיך, פרשן התורה הענק; הרדב"ז, שהגיע לצפת באחרית ימיו; ועוד רבים וגדולים. כל זאת בתוך קהילה קטנה, שמנתה לכל היותר אלפים בודדים של יהודים. המבי"ט, שהיה משנהו של מרן הר"י קארו בבית דינו, ולאחר מותו אף עמד בראש ההרכב, היה חכם תלמודי עצום, שכתב ספר תשובות גדול וחשוב (שו"ת המבי"ט), חיבור עיוני מעולה על משנה תורה לרמב"ם (קרית ספר), וספרים נוספים. אחד ממפעליו היה חיבור רעיוני, המיוסד על אדני תורת הסוד ותורת ההגיון (כמקובל בימיו, כדוגמת כתביהם של מהר"ל מפראג, של ר' מאיר אבן גבאי, של הרמ"א, ועוד כהנה וכהנה).חיבור זה נתכנה בפיו "בית א-להים".
וכך כותב המבי"ט, בנמקו מדוע כתב ספר זה:
"ולכן נתעוררתי והשתדלתי בכל ימי... להגות בתורת השם, וחברתי זה כמה שנים "קרית ספר" על כל מצות התורה, לדעת יסוד מקור כל הדיינים מכתובי התורה, ותשובות שאלות במה שנסתפקו בדור הזה בדיני התורה, עם היותי שוקד בישיבת התלמידים והחברים מקשיבים לקול ה', ונושא וטורח משא וריב בין אנשים ולנהלם בנחת, כי הם בני אברהם יצחק ויעקב אבות העולם, וזהו בלימוד התורה.
ובענין מעשה הטוב בעיני א-להים ואדם, עיקר הדת והתפלה והתשובה, נראה לי לחבר ספר זה על שלשת הענינים, וקראתיו בית א-להים... וכמו שהיה דוד עליו השלום מתפלל על ענינים אלו: 'לב טהור ברא לי א-להים ורוח נכון חדש בקרבי'. 'לב' רומז על היסודות אשר ראוי שיהיו קבועים בלב לעולם. 'טהור ברא' רומז לתשובה, אשר היא טהרת החטאים, ובתשובה נהיה כבריאה חדה, 'לי א-להים' רומז לתפילה, אשר עליה נאמר 'ויפגע במקום', ואין פגיעה אלא תפלה, ועל מקומה נאמר 'אין זה כי אם בית א-להים'. ואמר 'רוח נכון חדש בקרבי', לחלות עוד פני א-ל, כי אחר שזכה להשיג אלו השלושה ענינים, שיהיה רוחו נכון ונח בהם, לעולם בהם יעבוד את ה' ".
 |
| שער ספר "בית אלהים", ורשה תרל"ב (מתוך Hebrewbooks.org) |
הרי לנו דבריו של גאון קדמון זה, שמתאר את צרכי נפשו בעבודת ה'. הוא חושף לפנינו שלא די לו בעבודת ה' בתורה, עם כל חשיבותה ובסיסיותה, והוא מרגיש צורך לקבוע בליבו את יסודות עבודת ה' הנפשיים, בדמות תובנות שכליות בסיסיות, עיקרי האמונה, תיקון מפני נפילות ומשברים, בדמות התשובה, והפנייה הראויה אל ה', התפילה, שמובילה לבית א-להים.
אולם, בבואו לכתוב את הספר עצמו שינה הרב המבי"ט מהסדר שלמד מפי דוד המלך ע"ה. אצל דוד התחילה עבודת ה' בהכרת היסודות השכליים, ולאחר מכן נקבעו בליבו התשובה והתפילה (מעניין לציין שגם הרמב"ם שומר על סדר זה, כאשר פתח בהלכות יסודי התורה, לאחר מכן הביא את הלכות תשובה, ורק אחר כך עסק בענייני תפילה בספר אהבה, כל זאת בהכנסת יסודות נוספים בין לבין; גם רבנו בחיי עשה כן בהקדימו את שער היחוד לשאר שערי ספרו "חובות הלבבות", זאת לעומת המנהג המגונה להשמיט שער זה מסדר הלימוד של הספר, מנהג שגורם לשיבוש חמור בכל הבנת מגמת הספר), אולם בסוף ההקדמה קובע המבי"ט שראוי לפתוח בתפילה, הלא היא השער אל השמים, והיא נחוצה לכל אדם באשר הוא. ולכן, הקדים את שער התפילה, ולאחריו לימד את שער התשובה ושער היסודות.
אגב עיונו בענייני התפילה, מעלה המבי"ט שאלה חשובה ומציקה, והיא שאלת יעילות התפילה. כל אדם מאמין חווה חוויית תסכול מסויימת מפעם לפעם, בראותו שתפילתו האישית, ולפרקים אף תפילת הציבור – אינה נענית. ביותר מביאה תופעה זו לתסכול ולחוסר אונים כאשר אנו מבקשים כמה פעמים ביום מאת ה' על גאולת ישראל האחרונה, על ביאת המשיח, ועל תיקון העולם במלכות שדי. אולם, את התוצאות איננו רואים, בוודאי לא בטווח המיידי.
[אמנם, כאן המקום להעיר על תופעה מגונה שנתקלים בה מדי פעם. יש כאלה שמתוך בורות או קשיות עורף מסרבים לראות בטובה הא-להית העצומה שזכינו לה בדורות האחרונים, בדמות תקומת ישראל בארצו, באופן נעלה ומרומם בהרבה על שיבת ציון של ימי בית שני, ובמדדים רבים אף מעל גאולת מצרים. בגאולה הראשונה נזקקו ישראל לארבעים שנות נדודים עד שבאו אל ארצם, ולעשרים שנות כיבוש וירושה עד שהצליחו לתקוע יתד בארץ הקודש. אף לאחר מכן, מאבקי ההשרדות וביעור האלילות מן הארץ ארכו כשלוש מאות שנה, ואנו – מה רע לנו כי נלין? בכל טוב ברכנו ה', והוא מוסיף לנו כהנה וכהנה. אך יחד עם זאת, על בעיות מקומיות ותופעות מקומיות עלול להתעורר התסכול של חוסר המענה הא-להי, ועליו נדון].
"תפילה לעני", יש תפילות שנענות אחרת ממה שחשבנו.
כך כותב המבי"ט בדבריו המעמיקים (שער התפילה פרק שבעה עשר):
"תפילה לעני", יש תפילות שנענות אחרת ממה שחשבנו.
כך כותב המבי"ט בדבריו המעמיקים (שער התפילה פרק שבעה עשר):
"בהיות תפלת הצבור נשמעת תמיד, צריכין אנו לבאר ענין תפלת ביאת הגואל שאנו מתפללים אותה מזמן החורבן ערב ובוקר וצהרים ברכת גואל ישראל, ומהר לגאלנו כו', תשכון בתוך ירושלים עירך, את צמח דוד עבדך כו', ואין אנחנו נענים! ... ואי אפשר אלא שתהיה נאמרה בכוונה בקהל מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים. וכן מה שאמרו ז"ל (תענית ל') כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, כדכתיב (ישעיה ס"ו) 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה', כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדין בנחמתה!
ולתשובה זו אני אומר כי כבר נתבאר כי המתפלל על דבר גם כי לא נענה לא יגע לריק, אלא שיש שכר לפעולתו במה שמקיים מצות עשה, ומכיר ויודע כי אין מי שיוכל להשלים חסרונותיו כי אם הוא ית'. כל שכן בהתפללו על ענין גדול הערך שהוא גאולתן של ישראל, והיות כוונתו כדי שתתפרסם גדולת הא-ל יתברך ויהיה, ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד, שיש לו שכר גדול בלי ספק. אלא שענין קבלת תפלה זו, שהיא כוללת לכל ישראל, אינה תלויה בכוונת קהל מן הקהלות בתפלה, אלא שהיה צריך כוונת רוב כל ישראל בה כיון שהיא כוללת לכלם, ואף בכונה בה צריכים לעשות תשובה שלימה כדי שיענו... ונראה כי על ענין נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גאולה, צריך להרבות בתפלה, דורות ראשונים ואחרונים. ומועילה תפילת הראשונים לתפלת האחרונים...".
בהמשך אף מסביר המבי"ט שתפילת הראשונים מסייעת והיא נצברת, ובעתיד, בתחיית המתים, אף יזכו לראות בגאולה האחרונה, ואין תפילה שנאמרת בחלל הריק.
 |
| "בית אלהים" לר' אברהם הכהן אירירא, אמשטרדם תט"ו (מתוך Hebrewbooks.org) |
נעיר כאן כי מחבר נוסף, ר' אברהם הכהן אירירא, מתלמידי ר' ישראל סרוג, תלמיד האר"י הקדוש, חיבר גם הוא ספר בשם "בית א-להים", העוסק במעשה בראשית, והוסיף לו גם ספר "שער השמים", לבאר את ענייני מעשה המרכבה. בספרים אלה ביקש לאחות בין תורת הסוד, שעל אדניה גדל, לבין הפילוסופיה הניאו-פלטונית, אחת מהשיטות הפילוסופיות שהשפיעו השפעה רבה על תורת הסוד ועל הוגי ימי-הביניים בכלל. אף הוא ראה בשלמות זו את השער שיעלה את האדם במסילות העולות בית א-ל.
נסיים בתפילה לביאת גואל צדק ולגאולה השלימה במהרה, אמן.
